פסק-דין בתיק ב"ל 4909-09

זוהי תביעה לביטול החלטות הנתבע מיום 30.3.09 ומיום 21.6.06. כמו כן מבקש התובע לקבוע כי הינו זכאי לקצבת נכות מחודש מאי 2005.

רקע

1.         ביום 30.4.06 הגיש התובע לראשונה תביעה לקצבת נכות כללית. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע בהחלטתו מיום 21.6.06 בנימוק כי התובע אינו נכה שכן הכנסותיו של התובע מעבודה /משלח יד הן בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע ולא צומצמו ב- 50% לפחות. עוד נקבע בהחלטה זו כי לאור ההחלטה לא יוזמן התובע לבדיקות רפואיות נוספות.

            (ההחלטה צורפה כנספח ב' לתביעה).

2.         בגין החלטה זו והחלטה נוספת בעניין נכות מעבודה הגיש התובע תביעה לבית דין זה תיק (בל 7547/06). במסגרת תביעה זו טען התובע כי שגה הנתבע בקביעתו כי לא חלה ירידה בהכנסתו ואף אם אכן לא חלה ירידה שכזו היה על הנתבע לקבוע לו דרגת נכות.

            בפסק דינה  מיום 9.7.08 קבעה כב' השופטת גילצר ( נספח ה' לתביעה), כי לכאורה יש לדחות התביעה אולם:

"יחד עם זאת, משמצויים אנו בתחום הביטחון הסוציאלי, סבורים אנו כי יש מקום לפסוק לפנים משורת הדין. על כן מורים אנו לנתבע כי יבחן את תביעתו של התובע לקצבת נכות בהתבסס על המסמכים הרפואיים שצירף לתביעתו " (סעיף 6 לפסה"ד).

3.         בעקבות ערעור שהוגש על פסק הדין (עב"ל 629/08) ניתן תוקף פסק דין להסכמת הצדדים כדלקמן:

"לאור האמור בסעיף 6 לפסק הדין של בית הדין קמא, על המשיב לבחון את קצבת הנכות של המערער בהתבסס על המסמכים הרפואיים שצרף לתביעתו. בהתאם לסעיף 14 לפסק הדין של בית הדין קמא, על המשיב לבדוק האם המערער עומד במבחני ההכנסה לצורך קבלת קצבת נכות. המשיב ימשיך לפיכך את הטיפול בתביעת המערער לקצבת נכויות כללית, דהיינו יבחן את נכות הרפואית הכוללת ואת הירידה בהכנסותיו". (העתק פסק הדין של בית הדין הארצי מיום 7.12.08 צורף כנספח ו' לתביעה).

4.         ביום 30.3.09 דחה הנתבע בשנית את תביעתו של התובע. בהחלטה זו נקבע כי הכנסותיו של התובע מעבודה /משלח יד הן בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע ולא צומצמו ב- 50% לפחות וכי האחוז הרפואי לשיקום מקצועי הוא 20% ויותר (ההחלטה צורפה כנספח א' לתביעה).

5.         בעקבות החלטה זו הוגשה התביעה דנן. התובע טען כי דין ההחלטה מיום 30.3.09 להתבטל בשל אי מילוי תנאי החוק, הפרת פסקי דין של בית הדין האזורי והארצי ובשל היותה נגועה במשוא פנים ושרירות לב.

            התובע ביקש לקבוע כי משנכותו הייתה מעל 75% ב-2001 ו/או ב-2002 והכנסתו ירדה בלמעלה מ- 50% ומשהגיש תביעתו ביום 30.4.06 הוא זכאי לקצבאות מיום 1.5.05.

            לטענת הנתבע, הוא קיים את פסקי הדין כלשונם ובדק את שני התחומים: נכות רפואית וצמצום בהכנסות עוד בחודש מרץ 2009 ולפיכך יש לדחות התביעה על הסף, מחמת מעשה בית דין. לטענת הנתבע אין צמצום בהכנסות התובע כנדרש בחוק ואין הוא זכאי לקצבת נכות כללית.

6.         ביום  1.8.10 ניתן פסק דינה של כב' השופטת לויט . בהחלטתה סקרה השופטת את פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין האזורי והארצי (בל 7547/06, עב"ל 629/08) וקבעה כי משבדק הנתבע את נכותו הרפואית של התובע ואת הצמצום בהכנסותיו, הרי שקיים את החלטות בתי הדין. עוד נקבע כי טענות התובע בתביעה דנן הן למעשה חזרה על טענותיו כפי שהועלו במסגרת תיק בל 7547/06 ולכן משבית הדין דן כבר בטענות אלו ומשהנתבע ביצע את האמור בפסק הדין - חל מעשה בית דין על עילות התביעה בהליך זה ודינו להידחות.

7.         התובע הגיש ערעור על פסק דין זה (עב"ל 18073-10-10). ביום 28.4.11 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי ולפיו מדובר בערעור על החלטה חדשה של המוסד שבאה בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 7.12.08 וברור כי כאשר הצדדים מופנים לדיון מחודש בעניינו של המבוטח עומדת לו זכות ערעור על ההחלטה החדשה.

8.         לפיכך הוחזר הדיון לבית דין זה בתביעה דנן.

9.         מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' מיכל נהורן, מנהלת מדור נכות כללית ולפיה:

א.        התובע הגיש תביעה לנכות כללית ב- 7.12.08 (בדיון מיום 4.4.12 נמחקה קביעה זו בהסכמת ב"כ הנתבע).

ב.         בבדיקת צמצום הכנסות שנעשתה במרץ 2009 לא נמצא צמצום ב- 50% מהכנסותיו של התובע.